החלטה
העניין שבפני, בקשת הנתבעת לעיון חוזר בהחלטתי מיום 22.4.2013, במסגרת הוריתי כי הליכי ביצועו של פסק הדין אשר ביטולו מבוקש, יעוכבו כנגד הפקדת עירבון בסך 25,000 ₪ בקופת בית המשפט.
בהחלטתי כאמור, הוריתי כי העירבון יופקד, לאור האיחור בהגשתה של הבקשה, וכן בשל דלותן של טענות ההגנה.
מאחר והנתבעת מלינה על כך כי הנימוקים להחלטה המורה על הפקדת העירבון לא פורטו במלואם, אבהיר החלטתי במסגרת מתן החלטה בבקשה לעיון חוזר.
נדבך ראשון – הגשת הבקשה לביטול פסק דין במועד.
פסק הדין ניתן בהיעדר הגנה, ביום 15.10.2012, ובהתבסס על מסירת התובענה כדין, לכאורה. פסק הדין ניתן בהתבסס על אישור מסירה אשר צורף לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, אישור מסירה אשר נלווה בתצהיר מטעמו של מר איהאב מיעארי, מיום 27.7.2012.
הנתבעת מכחישה את חתימתה על אישור המסירה, ובשלב זה, לכאורה יכול וישנו פגם בהליך, ואולם חזקה כי הנתבעת עדיין כפופה לחובה לבקש את ביטולו של פסק הדין, במועדים הקבועים בדין.
הנתבעת מפרטת בבקשתה, כי ביום 10.2.2013 קיבלה אזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, ובמסגרתה נודע לה על כי ניתן כנגדה פסק דין. הבקשה לביטול פסק דין, הוגשה ביום 21.4.2013, קרי 70 ימים לערך לאחר שנודע לנתבעת אודות פסק הדין.
הנתבעת מנסה להסביר כי בהיעדר הבנתה, לא הבינה מהאזהרה כי כבר ניתן פסק דין כנגדה, ולכן לא פעלה כנדרש להגשת הבקשה במועד הקבוע לכך על פי דין. מוסיפה הנתבעת ומפרטת כי הגיעה לפגישה ביום 27.3.2013, ואולם בקשתה לביטול פסק הדין לא הוגשה אלא בחלוף תקופה ניכרת לאחר מכן (ולא ללא דיחוי, כפי שניתן היה לצפות).
תקנה 201 (סיפא) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984 קובעת, "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה — לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה."
משמע: הנתבעת הגישה את הבקשה לביטול פסק דין באיחור; הבקשה לביטול פסק דין מוגשת באיחור ניכר (בחלוף יותר מכפל התקופה הנקובה בדין להגשת הבקשה לביטול פסק דין); הבקשה הוגשה מבלי שנתבקשה הארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין;
אין, לפיכך, חולק כי הבקשה הוגשה באיחור; כבר נקבע בפסיקה כי ידיעה על קיומו של פסק דין במשך תקופה ארוכה בעקבות הליכי הוצל"פ שננקטו לביצוע פסק הדין יוצרת מניעות והשתק מלטעון לביטול פסק הדין מחמת אי קבלת התביעה . בש"א (תל-אביב) 161700/08 יוסף ראובני נ' בנק דיסקונט למשכנתאות, סעיף 6 להחלטה (מאגר נבו).
בתי המשפט מעדיפים לעסוק במהות ככל שניתן ולפצות בהוצאות ובערובה על אי הנוחות שנגרמת למשיב כאשר מבוקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה. לפיכך לא בנקל תידחה בקשה לביטול פסק דין גם כאשר הוגשה באיחור. יחד עם זאת כאשר הבקשה לביטול פסק הדין מוגשת באיחור ניכר מבלי לצרף בקשה להארכת מועד, וכאשר טענות ההגנה אינן מוצקות, יש מקום לבחון האפשרות לדחות את הבקשה גם אם משמעות הדבר שלא יינתן למבקש יומו להעלות טענות הגנה במסגרת הליך משפטי מלא. בר"ע 515/08 רמי ברהום נ' עיריית ירושלים (מאגר נבו).
עוד נקבע כי יש מקרים בהם המחדל בדמות איחור בפנייה לבית המשפט לבקשה לביטול פסק דין יהיה כה משמעותי עד שיאפיל על השיקול של סיכויי ההגנה. רע"א (חיפה) 10940-05-09 הכובש חולון מפעלי מתכת בע"מ נ' חברת גב-ים לקרקעות בע"מ (מאגר נבו).
אילו מדובר היה באיחור בלבד בהגשתה של הבקשה, ניתן ומוצדק, לעיתים, לעכב את ביצוע פסק הדין עד בירור הסוגיה שבמחלוקת; ואולם האמירה הנחרצת בבקשה לעיון חוזר כי לביהמ"ש אין שיקול דעת, אינה נכונה מבחינה עקרונית (לאור לשון תקנה 201 דלעיל), ואינה נכונה בעליל בנסיבות מקרה זה (בו מוגשת הבקשה לביטול פסק דין באיחור).
עד כאן, בנושא האיחור בהגשת הבקשה (אשר כאמור, לא די בו לבדו).
השאלה הנוספת, הינה שאלת סיכויי ההגנה. הנתבעת אינה מכחישה את החוב. הנתבעת מציינת כי חובה אצל התובע לא היה מקובל על פקידי הבנק, שכן נצטברה בחשבונה יתרת חובה בשיעור ניכר. טוענת הנתבעת כי סוכם בינה ובין נציגי התובע, כי תפקיד כספים בהתאם ליכולתה – ואולם החוב אינו שנוי במחלוקת.
טענת ההגנה היחידה, אשר הנתבעת טוענת כי הינה טענת הגנה טובה, היא כי אותה הבנה בעלמא אשר היתה מול פקידי בנק אשר שמם נותר עלום, וראיה בכתב לכך לא ניתנה, ואסמכתא אף לא הובאה, כי הוסכם על ידה ועל ידי הבנק, כי מותר לנתבעת יהא לשלם כפי יכולתה ולפי רצונה, מעת לעת, לפי שיקול דעתה, ללא הסכם כתוב, אלא הנתבעת אף טוענת, כי כבר בעת פתיחת חשבון הבנק, הובטח לה כי אכן תוכל לפעול בחשבון על פי רצונה הבלעדי.
אמירות אלו, אשר אינן נתמכות בתיעוד כלשהוא, סותרות, הלכה למעשה, את דבריה של הנתבעת, כי לאור יתרת חוב של 45,000 ₪ נקראה לשיחה בבנק; הרי אם הנתבעת רשאית להפקיד כספים לפי שיקול דעתה ולפי רצונה, מדוע מטרידים אותה פקידי הבנק בשיחות?
מוסיפה הנתבעת, כי התובע הביא לשינוי מסגרת האשראי בעו"ש, חדשות לבקרים, ולכן טוענת היא כי יתרת החובה שבחשבון הבק אינה יתרת חובה חריגה, שבגינה רשאי היה הבנק לדרוש את סילוקה המיידי של יתרת החוב.